ביהמ"ש האריך את מועד הגשת הבר"ע בעניין הזכויות בקבוצת הפועל ירושלים

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לרשות ערעור.

1.        ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, שפסק בשלוש תובענות בעניין הליך בוררות ממושך שהתנהל בין הצדדים לגבי זכויות הבעלות והניהול בקבוצת הכדורגל של הפועל ירושלים ובעניין תביעות כספיות של המשיבים נגד המבקש. בפסק הדין הוחלט לקבל את בקשת המשיבים לאשר את פסק הבוררות של כב' השופט בדימוס ורדי זילר מיום 11.12.2006. המבקש חויב בהוצאות לטובת המשיבים וכן אושרו העיקולים שהוטלו במסגרת הבקשה לאישור פסק בורר. פסק הדין הוקרא לפרוטוקול ביום 28.6.2007 במעמד הצדדים. הנוסח הסופי והמחייב של פסק הדין ניתן ביום 9.7.2007 ונשלח לצדדים. פסק הדין הומצא למבקש ביום 17.7.2007. ביני לביני ובעקבות פסק הדין, הגיעו הצדדים להסכמה לנסות ולנהל משא ומתן בנסיון להביא לידי סיום את הסכסוכים ביניהם. בהסכם שנחתם ביום 16.7.2007 הוסכם בין הצדדים כי "הצדדים לא ינקטו האחד כנגד משנהו בכל הליך משפטי עד ליום 31.8.2007" (סעיף 2 להסכם). הוסכם עוד כי "היה ואחד הצדדים יסבור, בסיום תקופת ההקפאה, כי המו"מ הסתיים בלא הצלחה, יעביר הוא לצד השני בכתב הודעה על סיום המו"מ (סעיף 4 להסכם) וכי "רק בחלוף 15 ימים מיום משלוח מכתב סיום המו"מ יוכלו הצדדים להמשיך בהליכים האחד כלפי משנהו" (סעיף 5 להסכם).

2.        ביום 21.10.2007 ביקש המבקש להגיש בקשה לרשות ערעור, אך מזכירות בית המשפט סרבה לקבל את ההליך לרישום. בעקבות זאת הוגשה ביום 23.10.2007 הבקשה שלפניי. נטען בה כי ביום 4.9.2007 שלח בא-כוח המשיבים הודעה לבא-כוח המבקש לפיו הוא מודיע לו, בהתאם לסעיף 4 להסכם, על סיום המשא ומתן בין הצדדים. על רקע זה טוען המבקש כי הבקשה לרשות ערעור מוגשת בהתאם להסכמה בין הצדדים. המבקש מוסיף וטוען כי הבקשה למתן רשות ערעור הגשה על ידו לחומרה בשל העובדה כי פסק הדין הוא גם ביחס לתיק ה.פ. 5145/06 שעניינו מתן הצהרה לגבי זכויות הבעלות והניהול של קבוצת הכדורגל לגביו יכול ומוקנה ערעור בזכות.

3.        המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, בהתאם להוראות ההסכם, למבקש הייתה הזכות להגיש בקשה לרשות ערעור החל מיום 19.9.2007, בחלוף 15 יום ממשלוח מכתב סיום המו"מ. מאחר שהמועד הקבוע בדין להגשת ההליך הוא 30 יום מקבלת פסק הדין, יכול היה המבקש להגיש את ההליך עד ליום 9.10.2007. לטענת המשיבים, אין בהסכם שנחתם בין הצדדים כל הסכמה למתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור והיה על המבקש לקיים את המועדים הקבועים בדין.  

4.        לאחר שעיינתי בטענות בעלי הדין על נספחיהן, באתי לכלל מסקנה כי יש להאריך את המועד להגשת ההליך. ראשית יובהר כי בדין סרבה מזכירות בית המשפט לקבל ההליך לרישום ביום 21.10.2007. המועד להגשת בקשה לרשות ערעור נקבע בדין לשלושים ימים. בהתחשב בפגרת הקיץ ופגרת הסוכות, המועד האחרון להגשת ההליך חל ביום 8.10.2007. הסכמת הצדדים על הארכת מועד, ככל שהייתה, אין בה כדי לשנות מן המועד הקבוע בחוק להגשת הליך. הצדדים לא ביקשו לתת להסכמה ביניהם תוקף של החלטה, וממילא לו ניתן לה תוקף כזה. לפיכך, אין בהסכמה של הצדדים כדי לחייב את בית המשפט או להביא להארכת מועד באופן אוטומטי. יוער בהקשר זה, כי החובה לקיים את המועדים הקבועים בדין לא נועדה רק על מנת להגן על אינטרס הציפיות וההסתמכות של בעל הדין שכנגד, אלא גם על האינטרס הציבורי הכללי לסופיות הדיון ולתפקודה היעיל של מערכת השיפוט (ראו, בש"א 5636/06 נשר נ' גפן (לא פורסם, 23.8.2006). לכן אפילו קיימת הסכמה בין הצדדים בדבר הארכת מועד להגשת הליך, עומד לבית המשפט שיקול דעת האם להיעתר לה, אם לאו. הסכמת הצדדים יכול שתקים "טעם מיוחד" למתן ארכה, אך אין בה כדי לפטור את בעלי הדין מלבקש ארכה. יתרה מכך, מן הראוי שבקשה כאמור תוגש בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך.

5.        נמצא, כי המבקש אחר את המועד להגשת בקשה לרשות ערעור. הגשת ההליך טעונה הארכת מועד. הארכת המועד מותנית בקיומם של טעמים מיוחדים שיירשמו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). הטעם להארכת המועד עליו מתבסס המבקש הוא ההסכם בין הצדדים מיום 16.7.2007. בין הצדדים נטושה מחלוקת לגבי פרשנות הוראות ההסכם. לשיטתו של המבקש, הוסכם בין הצדדים כי מניין הימים להגשת ההליך יתחיל בתום 15 יום ממשלוח מכתב סיום המו"מ. לשיטתם של המשיבים, הצדדים לא הסכימו על הארכת מועד והיה על המבקש להגיש את ההליך לאחר תום 15 יום ממשלוח מכתב סיום המו"מ ועד לתום המועד הקבוע בדין להגשת הליך. לצורך הדיון שלפניי, אין לי צורך להכריע במחלוקת פרשנית זו. אציין רק, כי עמדת המשיבים מעוררת קושי, שכן נובע ממנה כי לו נשלח מכתב סיום המו"מ בחלוף המועד הקבוע בדין להגשת הליך, היה הדבר שולל את זכות הערעור של המבקש. קשה לייחס למבקש הסכמה לוויתור כה משמעותי על זכות הגישה לערכאות. מכל מקום, לצורך הדיון שלפניי, די לי בכך שפרשנות המבקש להסכם הינה פרשנות סבירה. גם אם טעה בעניין זה, בשים לב לחוסר הבהירות של ההסכם (שנוסח על ידי המשיבים), המדובר בטעות סבירה העולה כדי טעם מיוחד למתן ארכה. אכן, טעות של בעל דין ביחס למצב המשפטי (או העובדתי) עשויה להקים טעם מיוחד, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה. בבחינת השאלה האם הטעות מקימה "טעם מיוחד" נלקחים בחשבון גם מהותו של האינטרס העומד על הפרק, כמו גם האינטרסים הנגדיים של בעלי הדין האחרים, ובראשם אינטרס ההסתמכות (ראו, בש"א 6708/00 אהרן נ' אהרן, פ"ד נד(4) 702). במקרה דנן, הטעות של המבקש, ככל שטעה בפרשנות ההסכם, אינה טעות המובנת מאליה. אין היא מצדיקה לשלול ממנו את זכות הערעור. אשר לאינטרס המשיבים, בנסיבות העניין אין לייחס משקל רב לאינטרס ההסתמכות והציפיות שלהם לסיום ההתדיינות. כפי שנפסק באחת הפרשות, "כאשר הערפל הדיוני שנוצר על ידי בעלי הדין במשותף הוא שהוביל לטעות, לא יכולה להיווצר צפיייה לגיטימית לסופיות, רק בשל הכשל הדיוני" (דבר השופט ב' אוקון בבש"א 5925/01 נסימי נ' הודיה מושב עובדים להיישבות שיתופית בע"מ (לא פורסם, 12.8.2001). במקרה שלפני, המשיבים שותפים לחוסר הבהירות הדיוני שנוצר ואף לא נטען על ידם כי גיבשו ציפייה לכך שלא יוגש ערעור. במצב דברים זה, נוכח ההסכמה המשותפת להשהיית ההליכים המשפטיים וחוסר הבהירות לגבי פרשנותה, אין מקום לדבוק באופן נוקשה בסדרי הדין החקוקים ולהביא לשלילתה של זכות הערעור מן המבקש.

           התוצאה היא כי הבקשה מתקבלת. המועד להגשת הליך מוארך עד למועד הגשתו בפועל. נוכח המסקנה אליה הגעתי, איני נדרשת לבקשת המבקש כי יותר לו להגיש תשובה לתגובת המשיבים. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, א' בטבת תשס"ח (10.12.2007).                                   

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    כש

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: